<h1>העיטור מאמר שמיני</h1>
<h2>דף י:</h2>
בפרק המביא גט (י'.) כל הגט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ומסקינן לא הכשירו בו אלא עד אחד כותי וכגון דחתם ישראל לבסוף ואמר רב פפא זאת אומרת עדי הגט אין חותמין זה בלא זה מאי טעמא גזירה משום כולכם אבל עדי שאר שטרות חותמין זה בלא זה וכן הלכתא. ודוקא שהזמין שלשה וארבעה עדים אבל גט שנחתם בשני עדים כשירין ומצא אחד מן השוק ואמר לו הבעל חתום וחתם שלא בפניהן כשר וכן כתב רבינו יעקב בתשובה שהשיב לי. וקשיא לרבוותא הא דאמרינן בפרק המביא גט (י"ח:) איכא בינייהו דחתום תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים מאן דאמר משום תנאי כשר. ומסתברא זה בלא זה לא אתא למעוטי אלא שאין חותמין זה שלא בפני זה אבל זה בלא זה בפניו כשר והתם זה בפני זה הוה והכי גרסינן בכל הספרים. ובגמרא דירושלמי (גיטין פ"ח ה"ד) עדי הגט אין חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם דבעינן במעמד כולן כדגרסינן בפרק התקבל (ס"ו:) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב על ידי כולן כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולן. והוא הדין נמי דחותמין במעמד כולן. ורבוותא דאמרי זה בלא זה אפילו בפניו פסול איכא לפרושי אם נתגרשה תנשא לכתחילה כדפרישית לעיל (מאמר ז' ח"א). וכתב רבינו אלפס האידנא אפילו בגיטי נשים פסילי כדאמרינן (חולין ו'.) לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורין. ומסתברא כיון דלא הכשירו בו אלא עד אחד כותי וכגון שחתם ישראל לבסוף אפילו האידנא כשר דהא פסול דרבנן הוא הלכך כיון דאיכא עדי מסירה לרבי אלעזר כשר ואף על גב דאמר רבי אבא (סנהדרין כ"ח:) מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול האי לאו מזוייף מתוכו הוא דמדאורייתא כשר דאי לאו כותי חבר הוא לא הוה מחתים ליה מקמיה ולכתחילה הוא דלא אבל אם נתגרשה תנשא לכתחילה בעדי מסירה.
כל השטרות (העולות) [העולין] בערכאות של גוים אף על פי שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ואסיקנא חוץ מכגיטי נשים כגון שטרי מתנה ושמואל אמר דינא דמלכותא דינא איכא מאן דאמר שינויא דשמואל שינויא, היא איתה דאידך ליתא דהא אמרינן לעיל (ט':) מילתא דאיתה בשטרות לא קתני שמע מינה שטר מתנה כשר. ואיכא לפרושי הכי מילתא דליתה בכל השטרות קתני מילתא דאיתה בכל השטרות לא קתני ופסולא דערכאות ליתה אלא בשטר מתנה. והלכתא שטר מתנה העולה בערכאות לשינויא קמא פסול מיהו כיון דקיימא לן דינא דמלכותא דינא שטר מתנה כשר אבל שטר קידושין העולה בערכאות דכולי עלמא כשר כדאמרינן (י'.) מילתא דליתה בקידושין קתני מילתא דאיתה בקידושין לא קתני מיהו קשיא לן אמאי מתקדשת הא שטר מתנה וקידושין כהדדי נינהו ואפילו על הנייר ועל החרס בלא עדים כשר ובמאי מקדשא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ואף על גב דאיכא עדי מסירה שטר מעליא בעינן והא ליכא ומילתא דבעיא טעמא הוא. ודוקא בערכאות דלא מקבלי שוחדא והוא מושב ידוע אבל בכנופיא דארמאי לא ש"מ דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בערכאות דלא מקבלי שוחדא. ואף על גב דקיימא לן (פ"ח:) לפניהם ולא לפני כותים הני מילי לכתחילה אבל דיעבד כשר. ואיכא מאן דאמר הני מילי דינין אבל שטרות של מכר ומתנה שאינן אלא לראיה בעלמא כשר דהא קיימא לן (ט':) דשטר בכל לשון כשר כדאמרינן (גיטין פ"ז:) גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית כשר. ומיהו לכתחילה אסור מפני שמשבח תורתן. ומסתברא שטר הנעשה ונכתב ונחתם בחותם מושל העיר במכר ומתנה הרי הוא כערכאות של גוים ואף על פי שחותמיהן גוים כשר דלא מרעי נפשייהו לקבולי שוחדא ודינא דמלכותא דינא.
<h2>דף יא.</h2>
אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי ודוקא בדידעי למקרי ובאפיצן ודמהדר מענינו של שטר בשטה אחרונה. אבל ממשעבדי לא גבי משום דהדיוטות נינהו ולית ליה קלא אבל בערכאות קלא אית להו וגבי ממשעבדי כרב פפא. וגרסינן תו התם (י"ט:) אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל מגבינן ביה ממשעבדי בדידעי למקרי ובדמהדר מענינו של שטר ובדאפיצן. רב פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של פרסיים מקרי ליה לשני גוים זה בלא זה במסיחין לפי תומן ומגבי ביה ממשעבדי. וגאון אמר איכא דגרסי ממשעבדי ואיכא דגרסי מבני חרי מיהו רובא דרבנן דעליהון סמכא דשמעתא גרסי מפומהון דרבוותא דעליהון סמכא דשמעתא דמגבי ביה ממשעבדי ואף על פי כן כיון דפליגי גרסאי לקולא עבדינן ולא מגבינן ביה ממשעבדי ולא בריר לן. ומסתברא הוא הדין בעדים שאין יודעין לקרות מקרי כדאיתא בקיום. וכתב רבינו חננאל דליכא סהדי בשטרא כלל. ואיכא למימר נמי דחתימי שמות מובהקים דלא אתי למסמך עליהו. לרבינו שמואל בן חפני אין אנו עושין דין בשטרות של פרסיים עד שיהא כתוב בכתב שאינו יכול לזייף ויחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה ויגבה מבני חרי כדאמרינן האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי ואסיקנא בדידעי למיקרי ודאפיצן ושיהיו בערכאות ולא בשאינן ערכאות כדאמרינן רבינא סבר לאכשורי בכנופיא דארמאי ואמר ליה רפרם אנן ערכאות תנן ושלא יהיה בהן עוות מדיני ישראל. וכל השטרות הכתובין בפרסיים שאנו צריכין לקנין וחליפין אין עושין בהם דין אפילו בדיני ישראל אין עושין בהם דין וכל שכן בדיני גוים. ולא בריר לן דהא דאמר רבא בשטרא פרסאה משום שנעשו בהדיוט הוא ומסריה באפי סהדי ישראל אבל בערכאות דמתניתין לא מקשי' האי קושיא. (ומאן) [ומאי] דאמר שאין בהם קנין וחליפין מסתברא אי סבירא לן דבמתנה כשר כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא בכל השטרות עושין דין וכשרין ואי סבירא לן דבמתנה פסול כל מילי דבדיני ישראל פסול בערכאות נמי פסול דחספא בעלמא הוא ומיהו מסתברא כשמואל דדינא דמלכותא דינא אף על פי שאינו כדיני ישראל כדאמרינן בפרק הגוזל (קי"ג.) וצריכא עיונא.
<h2>דף יח:</h2>
בפרק המביא גט (י'.) כל הגט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ומסקינן לא הכשירו בו אלא עד אחד כותי וכגון דחתם ישראל לבסוף ואמר רב פפא זאת אומרת עדי הגט אין חותמין זה בלא זה מאי טעמא גזירה משום כולכם אבל עדי שאר שטרות חותמין זה בלא זה וכן הלכתא. ודוקא שהזמין שלשה וארבעה עדים אבל גט שנחתם בשני עדים כשירין ומצא אחד מן השוק ואמר לו הבעל חתום וחתם שלא בפניהן כשר וכן כתב רבינו יעקב בתשובה שהשיב לי. וקשיא לרבוותא הא דאמרינן בפרק המביא גט (י"ח:) איכא בינייהו דחתום תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים מאן דאמר משום תנאי כשר. ומסתברא זה בלא זה לא אתא למעוטי אלא שאין חותמין זה שלא בפני זה אבל זה בלא זה בפניו כשר והתם זה בפני זה הוה והכי גרסינן בכל הספרים. ובגמרא דירושלמי (גיטין פ"ח ה"ד) עדי הגט אין חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם דבעינן במעמד כולן כדגרסינן בפרק התקבל (ס"ו:) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב על ידי כולן כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולן. והוא הדין נמי דחותמין במעמד כולן. ורבוותא דאמרי זה בלא זה אפילו בפניו פסול איכא לפרושי אם נתגרשה תנשא לכתחילה כדפרישית לעיל (מאמר ז' ח"א). וכתב רבינו אלפס האידנא אפילו בגיטי נשים פסילי כדאמרינן (חולין ו'.) לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורין. ומסתברא כיון דלא הכשירו בו אלא עד אחד כותי וכגון שחתם ישראל לבסוף אפילו האידנא כשר דהא פסול דרבנן הוא הלכך כיון דאיכא עדי מסירה לרבי אלעזר כשר ואף על גב דאמר רבי אבא (סנהדרין כ"ח:) מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול האי לאו מזוייף מתוכו הוא דמדאורייתא כשר דאי לאו כותי חבר הוא לא הוה מחתים ליה מקמיה ולכתחילה הוא דלא אבל אם נתגרשה תנשא לכתחילה בעדי מסירה.
<h2>דף יט:</h2>
אמר רבא (י"א.) האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי ודוקא בדידעי למקרי ובאפיצן ודמהדר מענינו של שטר בשטה אחרונה. אבל ממשעבדי לא גבי משום דהדיוטות נינהו ולית ליה קלא אבל בערכאות קלא אית להו וגבי ממשעבדי כרב פפא. וגרסינן תו התם (י"ט:) אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל מגבינן ביה ממשעבדי בדידעי למקרי ובדמהדר מענינו של שטר ובדאפיצן. רב פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של פרסיים מקרי ליה לשני גוים זה בלא זה במסיחין לפי תומן ומגבי ביה ממשעבדי. וגאון אמר איכא דגרסי ממשעבדי ואיכא דגרסי מבני חרי מיהו רובא דרבנן דעליהון סמכא דשמעתא גרסי מפומהון דרבוותא דעליהון סמכא דשמעתא דמגבי ביה ממשעבדי ואף על פי כן כיון דפליגי גרסאי לקולא עבדינן ולא מגבינן ביה ממשעבדי ולא בריר לן. ומסתברא הוא הדין בעדים שאין יודעין לקרות מקרי כדאיתא בקיום. וכתב רבינו חננאל דליכא סהדי בשטרא כלל. ואיכא למימר נמי דחתימי שמות מובהקים דלא אתי למסמך עליהו. לרבינו שמואל בן חפני אין אנו עושין דין בשטרות של פרסיים עד שיהא כתוב בכתב שאינו יכול לזייף ויחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה ויגבה מבני חרי כדאמרינן האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי ואסיקנא בדידעי למיקרי ודאפיצן ושיהיו בערכאות ולא בשאינן ערכאות כדאמרינן רבינא סבר לאכשורי בכנופיא דארמאי ואמר ליה רפרם אנן ערכאות תנן ושלא יהיה בהן עוות מדיני ישראל. וכל השטרות הכתובין בפרסיים שאנו צריכין לקנין וחליפין אין עושין בהם דין אפילו בדיני ישראל אין עושין בהם דין וכל שכן בדיני גוים. ולא בריר לן דהא דאמר רבא בשטרא פרסאה משום שנעשו בהדיוט הוא ומסריה באפי סהדי ישראל אבל בערכאות דמתניתין לא מקשי' האי קושיא. (ומאן) [ומאי] דאמר שאין בהם קנין וחליפין מסתברא אי סבירא לן דבמתנה כשר כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא בכל השטרות עושין דין וכשרין ואי סבירא לן דבמתנה פסול כל מילי דבדיני ישראל פסול בערכאות נמי פסול דחספא בעלמא הוא ומיהו מסתברא כשמואל דדינא דמלכותא דינא אף על פי שאינו כדיני ישראל כדאמרינן בפרק הגוזל (קי"ג.) וצריכא עיונא.
<h2>דף פו.</h2>
בפרק המגרש שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם ואף על פי שאינו כתוב בכתב ידו כשר בעדי נתינה בין על ידי עצמו בין על ידי שליח להולכה שאמר הבעל לשליח תנהו לה בפני עדים הרי זו מגורשת. והבבלי אמר ספק מגורשת על ידי שליח ולא דייק. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד אמר רב עלה דוקא בכתב ידו ועד אחד אבל בכתב סופר ועד הולד ממזר וכי קתני מתניתין כתב סופר ועד אחד כשר חתם סופר ועד שנינו כרבי ירמיה אבל כתב סופר ועד לא וכן אמר רבי יוחנן (פ"ו:) כתב ידו שנינו. ומסתברא דמובהק דבקי בקדושין וגרושין לא גרע מכתב ידו ואפילו אליבא דרב. ואי נמי ספרא דלא מובהק ואתברר מילתא דבשליחותא דבעל כתב קיימא לן שלוחו של אדם כמותו והוה ליה ככתב ידו ועד ואם נשאת הולד כשר וכן הלכתא. שלשה גיטין פסולין (שם) זימנין אמר רב תצא וזמנין אמר רב לא תצא הא כיצד יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא ופליגי רבנן ורבי אלעזר באין לה בנים דלרבנן תצא ולרבי אלעזר לא תצא וביש לה בנים פליגי נמי בלכתחילה דרבנן סברי אפילו איכא עדי מסירה לכתחילה לא תנשא ורבי אלעזר מכשיר לכתחילה ופסק רב דהלכה כרבי אלעזר בגיטין ורבא אמר לעולם לא תצא וכן אמר רבי יוחנן ופלוגתא בלכתחילה דרבי אלעזר מכשר לכתחילה בעדי מסירה בלא חתימה. ומסתברא דעד כאן לא פליגי בתצא ולא תצא אלא בשלשה גיטין פסולין אבל במקום שיש לחוש לפסלות גוף הגט אם נשאת תצא וכל ספק מגורשת אם נשאת תצא ואם מתה יורשה. ומסתברא דעדי מסירה לר' אלעזר כעדי חתימה לרבנן דמי וכי היכי דשלשה גיטין פסולין לרבנן אם נשאת בעדי מסירה בלחוד בלא עדי חתימה הולד כשר הכא נמי לר' אלעזר אם נשאת בעדי חתימה בלא עדי מסירה. ופלוגתא דתצא ולא תצא אליבא דר' אלעזר נמי איתה היכא דאיכא עדי חתימה וליכא עדי מסירה וקיימא לן כרבא דאמר דאפילו אם אין לה בנים אם נשאת בלא עדי חתימה לרבנן ובלא עדי מסירה לרבי אלעזר לא תצא. אבל לכתחילה אם נתגרשה תנשא בעדי מסירה לרבי אלעזר ובעדי חתימה לרבנן. ומיהו לכתחילה לא תתגרש אלא בעדי מסירה וחתימה ואפילו אליבא דרבי אלעזר כדאמרינן בגיטין (ל"ו.) שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. ופלוגתייהו בדיעבד לרבי מאיר עדי חתימה כרתי דכי כתיב וכתב אחתימת עדים קאי ולר' אלעזר עדי מסירה עי'קר והם גורמין כריתות הגט דכי כתיב וכתב אכתיבה לחודה קאי אלא שצריך עדי גרושין. ואמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי אלעזר בגיטין. וכתב רבינו אלפס מהא שמעינן דלא בעינן עדי מסירה היכא דאיכא עדי חתימה דהא רב אמר אם נשאת בעד אחד וכתב סופר הולד ממזר ואיהו אמר הלכה כרבי אלעזר בגיטין ואי סלקא דעתך בעינן עדי מסירה אף על גב דאיכא עדי חתימה השתא היכא דליכא עדי חתימה כלל ואפילו עד אחד מכשר רב היכא דאיכא עד אחד ועדי מסירה פסול והולד ממזר אטו עד אחד מגרע גרע אלא מדפסיל רב בעד אחד ומכשיר היכא דאיכא עדי מסירה אפילו ליכא עד אחד שמע מינה דהא דפסיל בעד אחד היכא דליכא עדי מסירה הוא ואי איכא שני עדים בחתימה מכשר אף על גב דליכא עדי מסירה ומדקאמר נמי שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם וכו' כדכתיב בהלכות שמע מינה דבחד מנייהו סגי. ומסתברא דעדי חתימה לא סגיא בלא עדי מסירה ותמיהא לן מילתא טובא היכי אייתי ראיה מדרבנן למילתא דרבי אלעזר דהא דאמר רב כתב סופר ועד הולד ממזר אליבא דרבנן הוא דפסלי שלשה אפילו בעדי מסירה אי נמי לרבי אלעזר היכא דליכא עדי מסירה אבל לר' אלעזר היכא דאיכא עדי מסירה כולהו שלשה גיטין כשרין הא איכא עדי חתימה וליכא עדי מסירה פסול. והא דאייתי ראיה מהא דגרסינן שאין העדים חותמין על הגט הכי פירושא שיהו עדי המסירה חותמין על הגט מפני תקון העולם ועדי חתימה הן הן עדי מסירה ואי נמי אצרוכי אצרכוה אף עדי חתימה דמדאורייתא עדי מסירה בלחוד כרתי ואין האשה יכולה להנשא בלא עדי מסירה ותקינו נמי עדי חתימה מדרבנן דאי מינסבא בעדי מסירה לחוד זמנין דמייתי סהדי ואתי בעל לקלקלה ואמר לא גרשתי וליכא עדי גרושין ותקינו לה עדי חתימה וכיון דנפיק גיטא מתותיה ידה ואתקיים חתימת ידייהו לא בעינן עדי מסירה דהא ידיע מלתא דעדי מסירה עבדי כריתות וליכא למיחש דלמא לא אתיהיב ליה בסהדי. ואי איכא עדי חתימה וליכא עדי מסירה אלא שזרק לה גיטה וגט יוצא מתחת ידה ואי נמי איכא עדי מסירה ונמצאו קרובין או פסולין אינה מותרת להנשא דאי סלקא דעתך בחתימה לחוד סגיא מי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי כריתות ותקינו רבנן כריתות אחרינא אלא על כרחך תרווייהו בעינן. וגרסינן נמי בפרק המגרש (פ"ו:) שנים ששלחו שני גיטין ממדינת הים ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו ואמרינן עלה דלא כרבי אלעזר דאי כרבי אלעזר הא לא ידעי בהי מנייהו קא מיגרשא ואי סלקא דעתך בעדי חתימה סגיא הא תקינו רבנן עדי חתימה והכא בדאיכא עדי חתימה. וגרסינן נמי גבי נייר מחוק ודפתרא (כ"א:) וחכמים מכשירין ואמרינן מאן חכמים רבי אלעזר הוא דאמר עדי מסירה כרתי ואי בחתימה לחודה סגיא היכי קא מכשר ליחוש לזיופא. וגרסינן נמי (כתובות צ"ד.) בשני שטרות היוצאין ביום אחד דמאן דאמר שודא דדייני כר' אלעזר ומאן דאמר חולקין כרבי מאיר אלמא לר' אלעזר לא סגיא בעדי חתימה וכן דעת רבינו שלמה ורבינו אפרים. ותו גרסינן בפרק התקבל (ס"ג.) האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע ופרכינן קבל למה לי אמר רבה הא מני רבי אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי ואי סלקא דעתך בעדי חתימה סגי כי היכי דלרבנן סגי בלא עדי קבלה כיון דאיכא עדי חתימה בקרעים דיליה הכא נמי לרבי אלעזר ואכתי לרבי אלעזר קבל למה לי והא ליכא למימר דליכא עדי חתימה דהא קיימא לן אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם אלא לאו שמע מינה לכתחלה לא תנשא אלא בעדי מסירה והלכתא כרבי אלעזר אף בשטרות דקיימא לן כשמואל בדיני ואיהו אמר אף בשטרות. ובההוא מתנתא דחתימי עליה תרי גיסי (סנהדרין כ"ח:) מוכח דהכי הלכתא אלא דאיכא למימר מתנה דוקא דליכא אחריות.
